בחינת המציאות

 

"אתה למד מכל דבר על עצמו ועל ההיפך ממנו" אמר מורה האור. 
אמת זו נותנת לכל דבר לאמר משהו גם על ההיפך הגמור של הווייתו . 
חשוב שהדעת הנקיה תבחין כאשר דבר מלמד מתוך הווייתו על הווייתו 
או שהוא מלמד בניגוד להווייתו על מה שמתיימר להיות הווייתו. 
המציאות כפי שהאדם מכיר אותה התחילה בתנודה הראשונה. 
התנודה שהוציאה את המציאות מתוך הבועה המאוזנת 
הבועה שאין הזמן שולט בה ולחומר אין בה משמעות בועת עדן. 
נכון יש בנו כמיהות לזמן עדן לזמן שבו התודעה היתה משהו ראשוני חסר תועלת 
ללא מודעות ללא ריגושים ללא סקרנות ללא יצירת מצבים סתירתם ויצירת 
מצבים חדשים מעניינים מהקודמים. 

כמיהות אלה נובעות מהרצון להיות במקום בו אין התמודדות 
ואין תחרות ואין סיכונים ואין אתגרים. 

כאשר נגע האדם במודעות בפעם הראשונה ונוצרה הגריה הראשונה, 
נוצר הצורך ליצור עבורו מציאות חדשה מאתגרת לכן הוא סולק מבועת עדן. 
מאותו רגע הלכה המציאות והתרחבה הלכה והתעצמה עד להיותה מה שהיא היום 
ועד להיותה מה שהיא מחר... 

התנודה היא ערך בפני עצמו. הכח המעיר את הקיים ואת היש מתוך התוהו. 
לכן אנו מכנים אותה התנודה הראשונית או הגל המקודש. 

המציאות זורמת למן הגל המקודש אל ההוויה המתרחבת בהתמדה בכל רמה 
בכל ה"רב יקום". 
תנועה הפועלת ההיפך מכך הינה פעולה מדמימה פעולה מפרקת פעולה 
מצמצמת המחזירה את היש אל הקיים ואת הקיים אל התוהו. 

ככל שאתה לומד יותר מתרחב גם הצורך ללמוד.
ככל שאתה לומד פחות מצטמצם הצורך ללמוד.

התרחבות הצורך ללמוד מרחיבה ומשכללת את כלי הלמידה ואת מנגנוני הלמידה . 
יש קשר ברמת התבניות האנרגטיות בין התרחבות הידע להתארכות החיים הממוצעת 
של בני האדם. 

ככל שקיים צורך ללמוד דרוש יותר זמן למידה כאחד מהכלים החיוניים ללמידה.
מאחר ודרוש זמן זה והוויית המציאות שלנו כידוע מותאמת לספק את צרכינו המתפתחים,

מתאימים עצמם מנגנוני החיים לספק את הזמן הדרוש. 
החיים מתארכים וזמן האיכות בחיים אלה הזמן בו אדם יכול לתרום למציאות, מתארך אף הוא.