ישויות אנרגטיות, רוחות ונשמות

 

הקורא/ת שייכ/ת לאחת מהקבוצות האפשריות בתחום זה:
או לקבוצת המאמינים בקיומן של הנ"ל או לקבוצת הלא מאמינים.
בכל קבוצה כזו יש גם כאלה המוכנים לשנות את עמדתם אם יוכח
להם באופן "מדעי" שמה שהם מאמינים בו אינו נכון או שמה שאינם מאמינים בו נכון.
בשלב מתקדם יותר של וויכוח בין שתי הקבוצות מתעורר דיון באשר לתקפותן של "הוכחות"
האם הכללים החלים על ניסוי מדעי חלים גם כאן :
האם חזרה על אותו ניסוי בתנאים זהים והגעה לתוצאה זהה די בה כדי לאשש את הממצא.
במקרה שלנו לא יהיה בכך די כי הוויכוח יוסט מייד לשאלה של הפרשנות,
שפלוני נותן לתוצר או לממצא אפילו אם אובייקטיבית,
יוכיח הממצא את קיומו גם אחרי אין סוף חזרות על הניסוי.

רוב ההוכחות לקיומן של "רוחות" בא לחזק את עמדתם של המשוכנעים שאכן רוחות קיימות.
אבל באותה מידה אפשר לטעון שאין הוכחות לקיומו של הבורא,
אין הוכחות לקיומה של הנשמה אין הוכחות לקיומם של חיים לאחר מוות,
ואולי אין הוכחה "מדעית" ניצחת וחד משמעית לקיומם של החיים עצמם...

כדי להרחיב את היריעה עבור אלה שעד עתה לא עסקו כלל בנושא
אציע לעזוב מעט את הדרך החד משמעית של או יש או אין של שחור ולבן
וללכת כברת דרך על השביל המופלא של בין האפשרויות.
של מה שאולי מצוי מעבר כתלנו ועדיין הוכחתו תלויה במרכיבים שהזמן ימציא לידינו.

בואו נסתפק לשעה קלה בקיומה של תוצאה.
ניתן לה להתקיים ולומר את דברה ורק אחר כך משנמצה את הנושא עד תומו
ננסה לעמוד על משמעויות ובנות משמעות שיכולות להיות לו.

כדי להבין טוב יותר מהי "רוח" עלינו להבין תחילה מהי "נשמה". 
אנו מוכנים להניח שלכל אדם יש נשמה. לא לכולנו ברור כל כך מנין
באה ולאן היא הולכת ומה בדיוק תפקידה. גם לא ברור לנו אם
הנשמה היא תוצר חדש השייך רק לאדם הנולד עמה או שמא היא
תוצר החוזר על היותו והיא באה לעולם הזה בדמות ילוד חדש על
מנת "לתקן" שגיאות של ילוד קודם. גם לא ברור לנו מה קורה עם
הנשמה כאשר האדם מסיים את פרק חייו.

האם בזה נסתיימו כל תפקידיה או שמא יש לה תפקידים
אחרים ברמות שונות שאינן מוכרות לכולנו?
האם היא נשארת כאן או חוזרת ל"מקום" אחר?
מרבית התשובות שניתנו לשאלות הנ"ל מאז החל האדם להתייחס
אל נשמתו נגזרו מההשקפה שהאדם הוא מרכז הבריאה ומה
שמתרחש עם הנשמה קשור בהכרח למה שמתרחש עם האדם בתוכו
היא נמצאת, אליו היא נכנסת וממנו היא יוצאת. אפשר להשוות את
ההתייחסות של האדם אל עצמו ואל הנשמה - אל ההתייחסות של
האדם אל כדור הארץ כמרכז הבריאה, כאשר השמש והירח ושאר
הכוכבים מסתובבים סביבו לצרכיו. 
להגיד אחרת מכך היה חילול קודש והיו מי ששלמו על כך בחייהם.

מהו אם כן היחס בין האדם לנשמתו והאם אפשר להשוות
יחס זה אל גורמים אחרים בשדה החיים?
להפתעת הרבים היצור העליון הנקרא אדם מתקיים בזכותן של
צורות חיים המסייעות לתהליכי החיים בגופו למשל העיכול נעזר
בחיידקים מסוימים שבלעדיהם לא ניתן היה לעבד את המזון בדרך שהגוף היה רוצה.
ניסיוננו מלמד שכאשר אנו נוטלים תרופות משמידות חיידקים,
מייד מופיעות "פטריות" במקומות רבים בדרכי העיכול,
בפה על הלשון בגרון ובמעיים. החיידקים המסוימים
שהושמדו היו מנטרים את כמות הפטריות ולא נותנים להן להשתולל.
בעתיד יגלה המדע וירוסים חיידקים וטפילים החיים עמנו בסימביוזה מופלאה,
מקבלים מאתנו מה שהם זקוקים לו ונותנים לנו מה שאנו זקוקים לו.
לאדם התבוני אין כל קשר לתכנית המקורית של החיים
ולא הוא החליט בין אם זה נראה לו או לאו, על מערכת קיום דו כיוונית זו.

באותה מידה מקיים האדם מערכת סימביוטית עם "יצור-נעלה"
השונה ממנו תכלית השוני במהות, במטרות ובאורך זמן הקיום.

במהות - 
האדם מוגשם בחומר ואישיותו הנה שילוב של למידה התנסות
הפנמה הטבעה בחירה זכירה ועוד.

היצור הנעלה "מוגשם" באורח בלתי מובן לנו שאנו מכנים נשמה או
אנרגיה" או "אנרגיית החיים". אישיותו "נצרבת" בתוך הווייתו"
והיא מורכבת ממהויותיו הקודמות ומהטבעה החדשה הזורמת אליו
באורח קבוע מההתנסות הכוללת של האדם הנוכחי אותו הוא מ"אייש".
תחושת המציאות של היצור הנעלה אינה עצמאית.
הוא חש וחווה את המציאות דרך חושיו והבנתו של האדם שלו.

במטרות - 
תפקיד האדם להתנסות במציאות ללמוד את כלליה לשכלל להרחיב
ולעדן אותה לצורך זה ניתנה לאדם בחירה חופשית כאשר בחירותיו ה"טובות"
של האדם מוליכות להרחבת ה"יש" ובחירותיו ה"רעות" מוליכות לצמצום ה"יש".

תפקידי "היצור הנעלה": להתניע את מערכות החיים של האדם
בתוכו הוא מתקיים. לשמר ולקיים את מערכות החיים לפרק זמן מסוים
לחזור אל המקור ממנו בא על מנת להעביר את ההבנות
החדשות אל המאגר העליון. למלא תפקידים אחרים המוטלים עליו
כגון שימור ואחזקה של מארג המציאות לכל רמותיה.

באורך זמן הקיום - 
אורך חייו של האדם נקבע כאורך אפשרי מול אורך מעשי.
בעוד האורך האפשרי בשלב זה הוא 120 שנה האורך המעשי בימינו אלה
אינו יותר מ 80 עד 90 שנה באופן ממוצע.
שני האורכים הן האפשרי והן המעשי יוכפלו עוד במאה הנוכחית.

אורך "חייו" של ה"יצור הנעלה" הוא נצחי במושגים שלנו.

מהיכן בא "היצור הנעלה" ?
מקום הימצאו עד הגשמתו באדם הוא ב"גלימת האנרגיה הגדולה".

ומהי גלימה זו ?
חישבו על ה"אנרגיה" המחזיקה את כל המציאות של יקומנו , זו המקיימת
את צבירי הגלקסיות , את הגלקסיות, את הכוכבים בתוך הגלקסיות וכן הלאה.
זו המקיימת את הכוחות הפועלים על המציאות, כגון :
כוחות הבריאה, ההסתגלות, ההתכלות וההתחדשות.
חישבו על המשימות האדירות המוטלות על כתפי
הוגה המציאות הזו והאחראי על הגשמתה בחומר.

אחרי שהבנו מה הם תפקידי הנשמה ומה הוא מקומה -
יקל עלינו להבין מה היא ה"רוח" ומה מקומה. 
כאשר הנשמה עוזבת את האדם הפיזי שלה ונושאת את אישיותו
האנרגטית אל השלבים הבאים של קיומו, היא משאירה מאחוריה
שובל אנרגטי ממוקד במספר מוקדי התעניינות :
האחד, המקום הפיזי בו מצוי הגוף הפיזי של האדם.
השני, המקום בו מצויים מחזקי האנרגיה של האדם, אלה הזוכרים את שמו ומזכירים אותו.
השלישי, המאתר לגלגול הבא (שעליו נרחיב את הדיבור באחת מהשיחות הבאות).

בשני המקומות הנזכרים ראשונים, נע שובל אנרגטי משמעותי ביותר
המחובר אל ה"יצור הנעלה" מאפשר לזמן אותו למטרות שונות
ומקיים קשר בעצמו לצורכיהם של אלה שנשארו "בחיים" אחריו.
אנחנו מכנים את השובל האנרגטי בעל האפיונים המיוחדים הזה, רוח. 
לעיתים אפשר לראותו כשהוא נושא את הדמות הספציפית
של האדם בו שכן קודם לכן ולפעמים הוא נושא דמות
בסיסית של אנרגיה בצורת הדומה לטיפה.


תודה שהייתם אתי עד כאן.
השעור הבא יהיה על טכניקת ההתקשרות אל הרוחות ואל הנשמה.


תהיה דרככם מוארת 
שלכם עדו