מאמרים

חווית המגע הבין אישי ותוצאותיה

 

המגע הבינאישי הראשון פוקד את האדם עם הולדתו ויש הטוענים שהוא מתקיים כבר
לפני הולדתו של אדם. המרחיקים לכת טוענים להשפעה של תהליך הריון שבוצע
באלימות על העובר ויש הקובעים כי כאשר תהליך ההריון כפוף ללחצים בריאותיים
סביבתיים ובינאישיים, העובר מפנים את הלחץ והדבר יבוא לידי ביטוי בהמשך חייו
גם אם לא נקבל את הגרסאות הנ"ל נוכל לקבוע לפחות את תקופת התחלת המגעים
הבינאישיים המשפיעים על האדם לזמן הסמוך ללדתו.

הזנחתו של תינוק יכולה להטביע בו חותם בל יישכח של חסך אשר ילווהו עד יומו
האחרון וישמש גורם מרכזי אפילו בחינוך ילדיו לאורם של שני הפכים אפשריים : 
האחד לי לא היה ולכן גם לכם לא יהיה או ההיפך הגמור מכך: לי לא היה לכן אני
דואג שלכם יהיה בשפע. אם נקבל את ההנחה כי כל מה שקרה לאדם בשנותיו
הראשונות מטביע בו את חותמו ומשפיע עליו, נכיר בעובדה שלא ניתן לחזות מראש
את אופן ההשפעה. חלק חשוב בקביעה זו יש לעובדות שלהבנתו של האדם את
עצמו,למיקום שהוא קובע לעצמו בעולם, ליחס שיש לו אל האחרים ולהשפעותיהם
עליו ליחס שלו אל סביבתו ולעמדותיו כלפיה לכל אלה ולעוד מרכיבים רבים יש
השפעה על הכיוון בו תפעל "ההשפעה" . 

יש הטוענים כי אופיו של אדם מעוצב על ידי התורשה ואחרים מייחסים את עיצוב
האופי לסביבה. מגע מח מציע לכם לראות את האדם עצמו כאחראי מרכזי לעיצוב אופיו.
אם נרחיב השקפה זו נראה כי האדם אחראי לחלק גדול מאד מהדברים הקורים לו.
ההשקפה האומרת שהעולם דטרמיניסטי הינה השקפה המשחררת מאחריות.
הגירסה שהכל קבוע מראש ולאדם אין מה לשאוף לשנות ואין מה לנסות לשנות ולא
נותר לו אלא לחיות את חייו כפי שהם, כי ממילא כל שינוי לא יוכל להשפיע על
מהלכם, השקפה זו משחררת את האדם מהצורך לרצות ואת מנהליו מהצורך להתמודד
עם רצונותיו לשיפור מעמדו הכלכלי החברתי ועוד. חברות המאמינות בהשקפה זו
פיתחו קפאון חברתי בתוך בועות מעמד.

עד כמה באמת אדם אחראי למה שקורה לו ? 
האם אדם אחראי למומים שפגעו בו ?
האם אדם אחראי למחלות הפוקדות אותו ?
התשובות לכך נחלקות לתשובות ברמה הפיזית ולתשובות ברמה האתרית.
ברמה הפיזית ניתן לאמר שאם יש קשר סיבתי בין גרם התאונה או המחלה למעשה
ידיו של אדם זה או אחר הוא האחראי.
ברמה האתרית יש הטיות של המציאות לאור עוצמות המחשבה המכוונות של האדם
בין שהן רצוניות ובין שאינן רצוניות.
דוגמה למחשבה מכוונת שאינה רצונית או שאין רוצים בתוצאתה: מלמדים את האדם
ומפתחים בו התחושה שהוא אשם בכל מה שקורה לו וברגע שהוא מתחיל לחשוש ממה
שעלול לקרות לו הוא מביא את הדבר על עצמו.

מאז דמוסטנס היווני ועד לטייס הקיטע וכמובן דמויות היסטוריות וספרותיות
רבות אחרות הצליח האדם להאבק במגבלות שהשיתו עליו אסונות ואףהגיע להישגים
מפליגים למרות מגבלותיו. עוצמות הנפש אותן הפעילו אנשים אלה ויכולותיהם
להטביע את חותם רצונם על תגובותיהם הפיזיות והנפשיות - אלה הן העוצמות
אליהן אנו שואפים להגיע בהתמודדות עם מציאות של חולי כאב ומגבלה גופנית.
צופה התיאטרון של החיים אינו יכול לצפות שיטול חלק בהצגה. כדי ליטול חלק
בהצגה עליו לאמץ את כל משאביו הנפשיים הרוחניים ולחשל את כוחותיו הנפשיים
עליו להציב לעצמו מטרה וכל הזמן ללכת לאורה או לשאוף ללכת לאורה.
המטענים שאנו נושאים איתנו שונים בעוצמתם. המטענים מהווים הטבעות על אישותנו
על יכולת השיפוט שלנו ואפילו על יכולת הביצוע שלנו. ביכולתנו לבחון את
המטענים הללו, לראות היום מה תקף ומה פג תקפו, מה ראוי להישמר ומה מכשיל
אותנו. יש בנו את האור המספיק להאיר את המחשכים שחלק מהמטענים הללו הובילו
אותנו אליו: שנאות ישנות רחמים עצמיים תחושות אפסות וכשל שינאה חסרת שחר
לאנשים שלא התכוונו להזיק אלא שלא הכירו דרך אחרת מזו שהלכו בה.

הצבת המטרות ופרוק מטענים אלה תנאי ראשוני להצלחה בהליכה בנתיבי כוחות הנפש.
ללא מטרה - אי אפשר להגיע למטרה.
ללא בחינת מטענים - אנו חשופים לגריה משמעותית ולא רצויה.

נבצע בכל יום 5 דקות של הכוונת האני : בחינה של מטרותינו ובחינת הדרך אליהן.
בחינת המטענים הטמונים בנו ועוצמת השפעתם נחזק את הכוונתנו אל המטרות
ונחליש את עצמת המטענים הלא רצויים. בדרך זו ייקל עלינו ללכת בנתיב האור.

 

חזרה